<h1>ראב"ן שו"ת סימן ל"ב</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ועוד שאלני הא דתנן באילו הן הלוקין [מכות י"ג.] הפיגול והנותר שהאוכלן לוקה, ופי' רבינו שלמה זצ"ל מושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם דזהו לאו דפיגול נמי. וקס"ד דחתני, דלאו דפיגול הוא מכי קודש הם נפקא, דכל שבקודש פסול בא הכתב ליתן לא תעשה על אכילתו ופיגול פסול דקדש הוא. וקשיא ליה והא לאו שבכללות הוא ואין לוקין על לאו שבכללות, וזה כולל כל פסולין דקדש. והשבתי לו, לאו מכי קדש הם גמר לפיגול, דא"כ הוי לאו שבכללות, אלא מלאו דנותר דכתב ושרפת את הנותר באש לא יאכל דכי היכי דנותר בלא יאכל הכי נמי פיגול בלא יאכל, דהא כרת נמי לא כתב בפיגול אלא דגמר לה מנותר הכי נמי ללאו ומלקות גמר מיניה, דא"ר ינאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא בגזירה שוה דא"ר יוחנן וכן תני זבדי בן לוי נאמר כאן בנותר ואוכליו עונו ישא כי את קודש וגו' ונאמר להלן בפיגול והנפש האכלת עונה תשא מה נותר בכרת אף פיגול בכרת, וקרא דקדש ה' חלל ונכרת מנלן דבנותר משתעי, דגמר קדש קדש מושרפת את הנותר באש ולא יאכל כי קדש הם מה קדש זה נותר אף זה נותר, והכי מפורש בפרק קמא (דברייתא) [דכריתות ה'.]. והא דרבא דאמר [מכות י"ז:] זר שאכל עולה וכו' לר' שמעון לוקה חמש, ופריך עלה ולילקי נמי משום דר' אליעזר דתניא לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול, לאו מלקות גמור קאמר דלאו שבכללות הוא אלא איסור גמור קאמר, דרבא גופיה לאו ה' מלקיות דוקא קאמר אלא ה' איסורין ומקצתן לוקה ומקצתן אין לוקה דאין בהם מלקות כאשר פי' רבינו שלמה זק"ל. והא דפריך [שם י"ח:] ולילקו משום וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ותנן כל שהוא בכליל תהיה בא הכתב ליתן ל"ת על אכילתו ועולה נמי כליל הוא, האי מלקות גמור קאמר דלאו לאו שבכללות הוא, דתניא בתו"כ נאמר למעלה בעולה כליל תקטר ונאמר למטה במנחה כליל תהיה מניין ליתן את האמור של זה בזה ת"ל כליל כליל לגזירה שוה, וכיון דאיכא גז"ש הוי כמו שכתב בעולה לא תאכל ול"ה לאו שבכללות.
<h2>דף יח:</h2>
ועוד שאלני הא דתנן באילו הן הלוקין [מכות י"ג.] הפיגול והנותר שהאוכלן לוקה, ופי' רבינו שלמה זצ"ל מושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם דזהו לאו דפיגול נמי. וקס"ד דחתני, דלאו דפיגול הוא מכי קודש הם נפקא, דכל שבקודש פסול בא הכתב ליתן לא תעשה על אכילתו ופיגול פסול דקדש הוא. וקשיא ליה והא לאו שבכללות הוא ואין לוקין על לאו שבכללות, וזה כולל כל פסולין דקדש. והשבתי לו, לאו מכי קדש הם גמר לפיגול, דא"כ הוי לאו שבכללות, אלא מלאו דנותר דכתב ושרפת את הנותר באש לא יאכל דכי היכי דנותר בלא יאכל הכי נמי פיגול בלא יאכל, דהא כרת נמי לא כתב בפיגול אלא דגמר לה מנותר הכי נמי ללאו ומלקות גמר מיניה, דא"ר ינאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא בגזירה שוה דא"ר יוחנן וכן תני זבדי בן לוי נאמר כאן בנותר ואוכליו עונו ישא כי את קודש וגו' ונאמר להלן בפיגול והנפש האכלת עונה תשא מה נותר בכרת אף פיגול בכרת, וקרא דקדש ה' חלל ונכרת מנלן דבנותר משתעי, דגמר קדש קדש מושרפת את הנותר באש ולא יאכל כי קדש הם מה קדש זה נותר אף זה נותר, והכי מפורש בפרק קמא (דברייתא) [דכריתות ה'.]. והא דרבא דאמר [מכות י"ז:] זר שאכל עולה וכו' לר' שמעון לוקה חמש, ופריך עלה ולילקי נמי משום דר' אליעזר דתניא לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול, לאו מלקות גמור קאמר דלאו שבכללות הוא אלא איסור גמור קאמר, דרבא גופיה לאו ה' מלקיות דוקא קאמר אלא ה' איסורין ומקצתן לוקה ומקצתן אין לוקה דאין בהם מלקות כאשר פי' רבינו שלמה זק"ל. והא דפריך [שם י"ח:] ולילקו משום וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ותנן כל שהוא בכליל תהיה בא הכתב ליתן ל"ת על אכילתו ועולה נמי כליל הוא, האי מלקות גמור קאמר דלאו לאו שבכללות הוא, דתניא בתו"כ נאמר למעלה בעולה כליל תקטר ונאמר למטה במנחה כליל תהיה מניין ליתן את האמור של זה בזה ת"ל כליל כליל לגזירה שוה, וכיון דאיכא גז"ש הוי כמו שכתב בעולה לא תאכל ול"ה לאו שבכללות.
